מיינדפולנס מתורגם בדרך כלל ל״קשיבות״ או ל״תשומת לב מלאה״, ומוסבר כ״להיות ברגע ההווה״. ההסבר הזה נכון אבל רדוד, ולכן הוא גם מטעה: הוא גורם לאנשים לחשוב שהמטרה היא להירגע, ושאם הם לא נרגעים — הם עושים את זה לא נכון.
מיינדפולנס אינו טכניקת הרגעה. הוא תרגול של התבוננות במה שקורה, כפי שהוא קורה, בלי למהר לשנות אותו. לפעמים התוצאה היא רוגע. לפעמים התוצאה היא שפוגשים בבירור משהו שלא נעים לפגוש. שתי התוצאות הן תרגול מוצלח.
מאיפה זה הגיע
השורש הוא בתרגול הבודהיסטי, בן אלפי שנים. המעבר להקשר המערבי-רפואי קרה ב־1979, כשד״ר ג׳ון קבט־זין, חוקר במקצועו, פתח במרכז הרפואי של אוניברסיטת מסצ׳וסטס תוכנית בת שמונה שבועות שנקראה בתחילה ״תוכנית להפחתת מתח והרפיה״. המשתתפים היו חולים כרוניים שהרפואה לא הצליחה להקל על כאבם.
התוכנית הזו, שנודעה לימים בשם MBSR, היא הבסיס לרוב תוכניות המיינדפולנס בעולם היום. היא הוציאה את התרגול מהקשר דתי והכניסה אותו לבית חולים — וזו גם הסיבה שאפשר לתרגל מיינדפולנס בלי שום זיקה לבודהיזם.
מה קורה בפועל בתרגול
התרגול הבסיסי פשוט עד כדי אכזבה: בוחרים עוגן — לרוב תחושת הנשימה — ומניחים עליו את תשומת הלב. תוך שניות היא נודדת. ברגע שמבחינים שהיא נדדה, מחזירים אותה. וזהו.
הרגע שבו מבחינים שהתפזרתם הוא לא הכישלון — הוא התרגול. זו הנקודה שרוב האנשים מפספסים. הם חושבים שהמטרה היא להישאר עם הנשימה, ולכן כל נדידה מרגישה כמו הוכחה שהם לא מסוגלים. אבל השריר שמתאמן כאן הוא שריר ההבחנה, לא שריר הריכוז.
מכאן התרגול מתרחב: מנשימה לתחושות בגוף, מתחושות לרגשות, ומרגשות למחשבות עצמן — לא לתוכן שלהן, אלא לעצם ההופעה שלהן. בשלב מסוים מבחינים בהבדל בין ״אני חרד״ לבין ״יש כאן חרדה, ואני מבחין בה״. ההבדל הזה נשמע סמנטי. בפועל הוא שינוי ביחס בין אדם למצבו.
מה זה לא
- לא ריקון המחשבות. אי אפשר להפסיק לחשוב, ולא מנסים.
- לא חיוב מאולץ. מיינדפולנס אינו חשיבה חיובית ואינו דורש להרגיש טוב עם מה שקשה.
- לא הרפיה. הרפיה היא לפעמים תופעת לוואי, לא המטרה.
- לא ניתוק. להפך — הוא מקרב אל החוויה, לא מרחיק ממנה.
- לא דת. אפשר לתרגל בלי אמונה כלשהי.
מתי כדאי להיזהר
זה חלק שלא תמיד מספרים. תרגול שמפנה תשומת לב פנימה יכול להעלות אל פני השטח חומר קשה, במיוחד אצל מי שנשא טראומה. אצל חלק מהאנשים ישיבה ארוכה ושקטה דווקא מגבירה חרדה או מציפה זיכרונות.
זו לא סיבה להימנע, אבל זו סיבה טובה מאוד להתחיל בליווי של מי שמכיר את זה, ולא לבד מול אפליקציה. תרגול קבוצתי מונחה, או תרגול בתוך תהליך טיפולי, נותן מסגרת שמאפשרת לעצור, לפתוח עיניים, ולחזור אחורה כשצריך.
מיינדפולנס בתוך טיפול
כשמיינדפולנס נכנס לחדר הטיפולים הוא משנה את אופן העבודה. במקום לספר על מה שקרה, עוצרים באמצע ושואלים מה קורה עכשיו — בגוף, בנשימה, בקצב הדיבור. זה הבסיס של גישות כמו האקומי ו־Somatic Experiencing, שמניחות שהמידע החשוב ביותר אינו בסיפור אלא בגוף שמספר אותו.
איפה זה נפגש עם ענבר
ענבר שבח-הבוט היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית בגישות מבוססות מיינדפולנס וגוף, ומנחה סדנאות מיינדפולנס ובודהיזם. היא צועדת בדרך התרגול הבודהיסטית מזה עשרים וחמש שנה.
מפגשי התרגול השבועיים פתוחים גם למי שמעולם לא תרגל, ומתקיימים בקליניקה באליאב או בזום.